Vayedaber

משנה: אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ וְיוֹם הַכּפּוּרִים מְכַפֵּר שֶׁנֶּאֱמַר מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּיפּוּרִים עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר זֶה מְכַפֵּר. מָה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ יְדִיעָה אַף חִיצוֹן לֹא יְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ יְדִיעָה׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שנאמר. בשעיר הנעשה בחוץ ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים וחטאת הכפורים הוא השעיר הנעשה בפנים והקישן הכתוב ללמדך שעל מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אינו בא אלא על דבר שיש בו ידיעה ומאי נינהו ידיעה בתחלה כדפרישית במתני' דלעיל דיליף לה מקרא אף שעיר הנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על שיש בו ידיעה ומאי נינהו ידיעה בסוף ולא בתחלה דלא אתיא לכלל קרבן ומכפר זה כפרה גמורה בלא תליה:

ויה''כ. עצמו מכפר עם השעיר:

שעיר הנעשה בחוץ. הקרב במזבח החיצון במוספין של יה''כ:

מתני' אין בה ידיעה בתחילה. שלא ידע בטומאה זו מימיו וזה לא בא לכלל קרבן לעולם שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בו ידיעה בתחלה:

וְכִפֶּ֣ר עַל הַקּוֹדֶשׁ מִטּוּמְאֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וגו'. יֵשׁ לִי בְעִנְייָן זֶה שָׁלֹשׁ טֻמְאוֹת. טוּמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁנֶּאֱמַר לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת מִקְדָּשִׁ֔י. גִּילּוּי עֲרָיוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחוּקּוֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙. שְׁפִיכוּת דָּמִים. שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹ֧א תְטַמְּאוּ אֶת הָאָ֗רֶץ. יָכוֹל עַל כָּל הַטֻּמְאוֹת הַלָּלוּ שָׁעִיר זֶה מְכַפֵּר. תַּלְמוּד לוֹמַר מִטּוּמְאֹת וְלֹא כָל טוּמְאוֹת. מַה מָצִינוּ שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. אַף כָּאן לֹא נַחֲלוֹק אֶלָּא בְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. 4b מִמְּקוֹמוֹ הוּא מוּכְרַע. שֶׁנֶּאֱמַר וְכִפֶּ֣ר עַל הַקּוֹדֶשׁ מִטּוּמְאֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. כָּל טוּמְאָה שֶׁבַּקּוֹדֶשׁ. יָכוֹל עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו שָׁעִיר זֶה יְכַפֵּר. תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם. אֵילּוּ הַמָּֽרְדִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר מֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ פָּשַׁ֣ע בִּ֔י.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ת''ל ומפשעיה' אילו המורדין. שהוא מזיד להכעיס ואינן בני קרבן כדתנן לקמן על זמן טומאת מקדש וקדשיו שעיר הפנימי ויה''כ מכפר ועל שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף תולה הוא דכתיב לכל חטאתם ודריש בת''כ במחוייבי חטאת וכלומר שיבוא לכלל חטאת וזהו יש בה ואין בה. וה''ג בת''כ. אחר תיבת פשע בי. וכך הוא אומר אז תפשע לבנה בעת ההיא מכאן אמרו כל שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתיים ה''ז בעולה ויורד יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויה''כ תולה עד שתוודע לו יביא בעולה ויורד וכן הוא אומר לכל חטאתם במחויבי חטאות ע''כ ויש שם בספרי הדפוס חסרון הניכר. ולקמן בפ''ה שם היא הנוסחא הנכונה:

יכול על מקדש וקדשיו. כלומר על סתם וכל טומאת מקדש וקדשיו יכפר ואפי' על שיש בה ידיעה תחילה וסוף וצריך לגרוס יכול על כל וכו' והכי הוא בת''כ:

ממקומו הוא מוכרע. מקרא דהכא גופי' נשמע דבטומאת מקדש וקדשיו הוא דמכפר דכתיב וכפר על הקדש מטומאת משמע מטומאת הקדש:

מה מצינו שחלק הכתוב. כלומר הואיל דמצינו שחלק הכתוב בטומאת מקדש וקדשיו שאינו מביא חטאת קבוע אלא בעולה ויורד אף כאן דמטומאות כתיב לחלוק הכתוב דלא מיירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו:

וכפר על הקדש וגו'. בשעיר הנעשה בפנים כתיבא ויש לי להביא בענין הזה שלש טומאות:

משנה: וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִילָּה וְלֹא בַסּוֹף שְׂעִירֵי הָֽרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂעִירֵי הָֽרְגָלִים מְכַפְּרִין אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְעַל מַה שְּעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הַשְּעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא וְשֶׁל רְגָלִים מְכַפְּרִין עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִילָּה וְלֹא בַסּוֹף וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָֽמְרוּ לֹו מַה הֵן שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם יִקְרְבוּ. אָֽמְרוּ לוֹ הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה הֵיאַךְ קְרֵיבִים זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶן כּוּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. וכיון דבזה שוין אע''פ שכפרתן חלוקות יכול הוא ליקרב:

מתני' שעירי הרגלים. בכל הרגלים נאמרו שעירי חטאת במוספין:

ושעירי ראשי חדשים מכפרין. דכתיב בשעיר ר''ח לחטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' שעיר זה יהא מכפר והיינו שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ושעירי רגלים ילפינן משעיר ר''ח בהיקש דשעיר הוי מצי למכתב בכולהו רגלים וכתב ושעיר וא''ו מוסיף על ענין ראשון להקיש שעל מה שזה מכפר אלו מכפרים:

על טהור שאכל טמא. טעמא דר''ש מפרש בגמרא:

כל השעירים כפרתן שוה. כל שעירי המוספין בין שעירי הרגלים בין שעיר ר''ח בין שעיר הנעשה בחוץ ביום הכפורים כפרתן שוה שהם מכפרים בין על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף בין על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ובין על הטהור שאכל את הטמא ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה אבל שעיר הנעשה בפני' לא נחלקו עליו שהוא תולה על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף והוא אינו מכפר כפרתן דכתיב אחת כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות והן אין מכפרין כפרתו דכתיב אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה:

היה ר''ש אומר. האי דהדר נקט לה משום דבעי למימר אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה:

מה הן שיקרבו זה בזה. אם אבד שעיר שהופרש ליום הכפורים ונתכפרו באחר ונמצא זה ברגל או בר''ח מהו שיקרב לשם שעירו של יום:

אמרו לו. חכמי' דסברי כר''מ לר''ש אי אמרת בשלמא דכולן כפרתן שוה יקרב שהרי כולן כפרה אחת הן מכפרים אלא לדידך דאמרת אין כפרתן שוה זו שהופרשה לכפר על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף איך יקרב ברגל לכפר על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף או בר''ח לכפר על הטהור שאכל את הטמא:

הלכה: אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה כול'. מַה חֲמִית מֵימַר. הַפְּנִימִי תוֹלֶה וְהַחִיצוֹן מְכַפֵּר אוֹ הַחִיצוֹן תוֹלֶה וְהַפְּנִימִי מְכַפֵּר אוֹ זֶה וָזֶהּ יִתְלוּ אוֹ זֶה וָזֶה יְכַפְּרוּ. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מִילָּה חֲמִית. רֵישׁ לָקִישׁ אוֹתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וָאֲתִיב לֵיהּ. מֵחִלּוּקֵי כַפָּרוֹת הִיא מִילְּתָא. וְלִינָה יְדַע מָה מַר לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זֵירָא. דִּילָמָא דָא הִיא. מַה חֲמִית מֵימַר. בְּטָמֵא שֶׁאָכַל טָהוֹר אֹו נֵימַר בְטָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא. תַּלְמוּד לוֹמַר וְטוּמְאָתוֹ עָלָי֑ו. בְּטוּמְאַת הַגּוּף. לֹא בְטוּמְאַת בָּשָׂר. אוֹ זֶה וָזֶה יְכַפְּרוּ. מַאי כְדוֹן. וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו עֲווֹנוֹת אֵילּוּ הַזְּדוֹנוֹת. פִּשְׁעֵיהֶ֖ם אֵילּוּ הַמְּרָדִים. חַטֹּאתָ֑ם אֵילּוּ הַשְּׂגָגוֹת. כְּשֶׁאָמַר יְכַפֵּֽר. אָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָי֛ו אֶת כָּל עֲווֹנוֹתָם. טָפַשׂ הַזְּדוֹנוֹת וְהִנִּיחַ הַשְּׁגָגוֹת. לוֹמַר. מַה זְדוֹנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. אַף הַשְּׁגָגוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. וְלָמָּה בָאוּ לְכָאן. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. לִתְלִייָה. 5a וְיִתְלֶה עַל אוֹכְלֵי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בְּמַשְׁמַע. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זֵירָא. חַטֹּאתָ֑ם חַטֹּאתָ֑ם. מַה חַטֹּאתָ֑ם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. אַף חַטֹּאתָ֑ם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. יָֽצְאוּ זְדוֹנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן חִיּוּב קָרְבָּן. שִׁיּוּר שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׁה בִפְנִים יוֹם הַכִּיפּוּרִים תּוֹלֶה. מַה שִׁיַירְתָּה. אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִילָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חטאתם חטאתם. ילפינן ממקום אחר דכתיב והתודו את חטאתם אשר עשו מה להלן שיש בהן חיוב קרבן כלומר דשייכא קרבן בהו אף חטאתם שנ' כאן שיש בהן חיוב חטאת והיינו דשייכא חטאת בהו ואע''ג דעכשיו אין בהן חיוב קרבן חטאת וכדאמר ר' אמי לעיל מ''מ שייכא קרבן בהן:

יצאו שגגות שאין בהם חיוב קרבן. כצ''ל כלומר יצאו אלו שגגי חייבי מלקות דקאמרת דבהו לא שייכא חיוב קרבן כלל והשתא מכיון דעל כרחך חטאתם דקרא באותם דשייכא בהו קרבן מיירי א''כ היקישא דשגגות לזדונות דקאמר ר' אמי אף השגגות שאין בהן חיוב קרבן היינו דעכשיו אינן בני חייב חטאת דאכתי לא מתיידע לי' ולתלייה הוא דמכפר במקום אשם תלוי וכדאמרן:

שייר שעיר הנעשה בפנים ויה''כ תולה. השתא מהדר לשנויי קושיא דלעיל דמנלן שזה תולה אדידיה וזה מכפר אדידי'. וכלומר דמהאי מילתא דאמרן גבי שעיר המשתלח ילפינן נמי מיניה לגבי שעיר הפנימי דכתיב ביה נמי ומפשעיה' לכל חטאתם ואיתקש חטאתם לפשעים דבחטאים דלאו בני קרבן עכשיו מיירי והיינו יש בה ואין בה דכמו דאמרינן בשעיר המשתלח דלתלייה הוא דמכפר לאותן שאין בני חטאת עכשיו ואינו מכפר כפרה גמורה וה''נ בשעיר הפנימי כן הואיל דיכול לבוא לחיוב קרבן דידיה לכשיתודע לו אח''כ אינו מכפר כפרה גמורה אלא הוא ויה''כ תולה עליו:

ומה שיירתה. כלו' השתא מה נשאר עוד לכפרת החיצון:

אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף. ועל כרחך דכפרה גמורה הוא דמכפר שהרי זה לא יבא לכלל קרבן לעולם דאין בה ידיעה בתחלה וכבר שמעינן דלא שייכא תליה כ''א במקום שיכול לבוא לכלל קרבן:

ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים במשמע. כלומר ומנא לך דילפת מהקישא דחטאים לזדונות דעל אותן שגגות שאינן בני קרבן עכשיו הוא תולה אימא דחטאים דקרא לא מישתעי אלא בשגגי חייבי מלקיות כגון אוכלי שקצים ורמשים וכיוצא בהן שהרי אף הן במשמע חטאים וקרא ה''ק בין הזדונות ובין השגגות דאינם בכי קרבן כלל מתודה עליהן ומכפר הוא אבל לאותן שגגות דחייבי קרבן וכגון חייבי אשמות תלוין לעולם אימא לך דאינו תולה עליהם וחייב להביא אשם תלוי אף לאחר יה''כ:

לתלייה. כהאי דאמרינן בפ''ו דכריתות חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יה''כ פטורין מלהביא אחר יה''כ מפני שכגון אלו שעיר המשתלח תולה שהוא במקום אשם תלוי ואינן פטורין כ''א מאשם תלוי אבל כי מתיידע להו בתר יה''כ דחטאו ודאי חייבין להביא חטאת כדאמרינן שם:

ולמה באו לכאן. ולאיזה ענין אתה אומר דשעיר המשתלח מכפר על השגגות לאותן שאינן בני קרבן ועל כרחך דאינן בני קרבן עכשיו אבל ראוין לקרבן הן וכדמסיק ואזיל והיינו דלא תטעה לומר שמכפר כפרה גמורה אלא כדר' אילא:

ונשא השעיר וגו' ואמאי בהאי קרא לא כתיב אלא עונותם תפס הזדונות והניח השגגות דכתיב ברישיה דקרא ולא הזכירם אלא דזה בא ללמד דחטאתם דנאמר שם לא נאמר אלא להקיש מה זדונות שאינן בני קרבן מכפר אף השגגות שאינן בני קרבן הוא דמכפר ולפיכך בקרא דכפרה לא הוזכר אלא עונותם לפי שהחטאים שהוא מכפר אותן שהוקשו לעונות שאינם עכשיו בני קרבן הוא דמכפר וכדמפרש ואזיל לענין מאי מיירי האי כפרה:

נשא יכפר. כך כתוב בדפוס קראקא ונוסחה נכונה היא ובדפוס ויניציאה כתוב כשאמר יכפר ולא מצינו לתיבת יכפר בשעיר המשתלח ואפשר לפרש דה''ק כשאמר יכפר והיינו נשא דכתיב בקרא דאבתריה ונשא השעיר וגו' והאי נשא יכפר הוא ובהאי קרא דכפרה לא כתיבי חטאתם כמו בקרא דהתודה וכדאסיק ר' אמי לקמיה ומפרש לטעמא:

המרדים. שעושה להכעיס במרד:

והתודה וגו'. גבי שעיר המשתלח כתיבא:

או זה וזה יכפרו. ומהדר הש''ס על הקושיא דמכל מקום קשיא על מתני' דמנלן שזה תולה וזה מכפר כדפרכינן לעיל ומאי כדון נימא בה טעמא וקאמר הש''ס מהכא:

דילמא דא היא. מילתא ששמעת מה דאמר בהלכה דלעיל מה חמית מימר וכו' ברייתא זו שמעת דג''כ מענין חילוקי כפרות מיירי ללמד על איזה טומאת קדש מביא קרבן:

מילה חמית. ראיתי לריש לקיש ששאל דבר א' מר' יוחנן והשיב לו ומענין חילוקי כפרות היה הדבר אבל לא ידעתי מה אמר לו:

מאי כדון. השתא מאי נאמר טעמא בזה:

גמ' מה חמית מימר הפנימי תולה. על יש בה ואין בה והחיצון מכפר על אין בה ויש בה או אימא דהחיצון תולה והפנימי מכפר או נימא דזה וזה יתלו או זה וזה יכפרו כפרה גמורה כל א' וא' על שלו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source